נתחיל בשחקנים: יש בהצגה שני סוגים: הזקנים והצעירים. הזקנים קוראים מן הכתב ומדקלמים. הצעירים משחקים כמו שמשחקים בתיאטרון, שרים מתבטאים... מה שעושה את הניצוץ הוא החיבור בין השניים. דווקא החובבנות הגלויה שנוצרה מכורח המגבלות על מספר החזרות שאפשר לעשות עם קשישים בני יותר משמונים, שקוראים מהדף שהם עצמם כתבו -נותנת להצגה ממד תיעודי, כזה  
שבא מהמציאות ואיננו פרי דמיון.
קטעי המשחק שניסו לשחזר את הסיפור אינם יכולים אפילו במעט להביא את מלא הזוועה של אותם ימים אפלים - למרות שהם מנסים. אבל 'התחבולה הדרמטית' של נערים בני ימינו משחקים לעיני הזקנים את חייהם שלהם – היא ההברקה. היא זו שהחזירה למילים "חוויה מרגשת" את הכבוד שלוקחת מהן הטלוויזיה בכל ערב. מי שציפה לסיפורי שואה עמוסי גוויות, התבדה. וטוב שכך. לימודי השואה והחוויות שמנחילה מערכת החינוך עם המסעות לפולין, היישר אל הגיהינום, מחטיאים משהו.
הניצולים שהיו שם על הבמה, למרות שהתחבטו בעצמם בשאלה האם יש 'שואה לייט', סיפרו לנערים חוויות שחוץ מהשפלה, פחד ואובדן של בני משפחה, היו סיפור ארוך על אובדן הילדות והנעורים. זו חוויה שקצת היטשטשה בים הזוועות, אבל רבים שעדיין חיים בינינו - אי אפשר להבין בלעדיה. ממד נוסף שאין לו תחליף הוא ההיכרות עם המשתתפים.
מתוך כתבתו של ארנון אבני - "נגיעה רכה בחיים"

ההצגה 'למרות הכל אנחנו פה' שעלתה פעמיים בלבד אצלנו באולם, היא למעשה אירוע קהילתי וחברתי יותר מאשר תיאטרון. קרו בה דברים שלא ניתן לעשות עם שחקנים בלבד. האנשים האמיתיים - הם הסיפור.
עבורי למשל היו אלה יונה - שהיה מורה שלי בבית הספר, אריה – אבא של חבר ויוסל'ה - שאת סיפורו הבאתי בעיתון לפני מספר שנים. אני מניח שלכל אחד באולם המלא היה לפחות מישהו מוכר.
הזקנים היו פתאום אנשים עם עבר והנערים שנראים תמיד כעפים מעל כל האסונות בהיסטוריה עצרו לרגע את מעופם כדי להקשיב ולהשתתף. כן, להשתתף, זה הכי חשוב.אני מודה, סצינת הסיום שבה מציעה אחת מחבורת הזקנים את זיכרונותיה תמורת חיבוק, ואחריה מתחבקים כל הנערים עם הזקנים – עשתה לי משהו לא טוב בעין הימנית - אבל ניגבתי את זה עם האצבע.
אני מקווה שלמרות הכל הם יהיו, ולא רק פה. שתמצא הדרך לקחת את הפרויקט הזה גם למקומות אחרים ואם לא את ההצגה כפי שהיא, לפחות את 'הפורמאט'. אני בטוח שכל קהילה שתוציא מתוכה יוזמה כזו, עם אנשים מתוכהבחוויה יפה ומטהרת. נכון, לא לכולם יש 'תיאטרון הנגב' אבל אני בטוח שמי שירצה ויפנה אליהם – ייענה. 
מה הבעיה – נהיה גם אנחנו מעצמת פורמאטים.
מספרי חירום
לחצי/י כאן >>

טלפון: 08-9987521/19
פקס: 08-9987520
דוא"ל: ​niranave@bezeqint.net 

כתובת למשלוח דואר:
העמותה למען הזקן באשכול
ד.נ.נגב 8546500
שעות פעילות:
ימים א'-ה'
08:00-15:00 
שעות פעילות:
ימים א'-ה'
08:30 - 15:30
clock, clock, time, schedule
!
כתובת למשלוח דואר:
העמותה למען הזקן באשכול
ד.נ.נגב 8546500
location, location, map, marker, pin

טלפון: 08-9987521/19
פקס: 08-9987520
דוא"ל: ​niranave@bezeqint.net 

מספרי חירום
לחצי/י כאן >>